מזרחית במחאה: שירתם של "ערס פואטיקה"

"לֹא הִתְאַבַּלְתִּי עַל קַנְיוּק וְשָׂרַפְתִּי אֶת הַסְּפָרִים שֶׁל נָתָן זַךְ וְלֹא חוֹגֵג לָךְ עַצְמָאוּת עַד שֶׁתָּקוּם לִי מְדִינָה"

השירה שמובאת ב"ערס פואטיקה" שונה בתכלית לא רק מהשירה הישראלית "המודרנית" אלא גם מהטקסטים המובאים במוזיקה הים-תיכונית העדכנית, זו המושמעת ברדיו. משוררי ערס פואטיקה וחובביה הרבים לא מצאו את עצמם בשירה הישראלית אז הם פתחו סוגה חדשה שבה הם שרים את האמת המזרחית האמיתית שאותה ינקו בבית הוריהם. אין להם כוונה לזוז בסנטימטר אחד מהרעיון העדתי, לתפיסתם, ישראל היא במזרח התיכון, ועל הצד השני, כלומר האשכנזים, לצאת מהמסגרת שלהם, ואם לא - אז לא צריך, הם שרים על הקיפוח, הקשיים הרבים של יוצאי עדות המזרח וכל מה שבאמצע, כדי להרגיש ולהגיע אל עצמאות תרבותית.

"כִּי אֲנִי הַמִּזְרָחִית שֶׁלֹּא מְפַחֶדֶת מִמְּךָ לֹא בְּוַעֲדוֹת קַבָּלָה לֹא בְּרַאֲיוֹנוֹת עֲבוֹדָה וְלֹא בִּשְׂדוֹת תְּעוּפָה"

אז מה זה בדיוק ערס פואטיקה? זו קבוצה שפתחה ערבי שירה שנערכים ברחבי הארץ ומוגדרים "שירה, חפלה וריקודי בטן", פוקדים אותה קהל יחסית רב שמגיע לשמוע שירי מחאה במזרחית. אין כאן אהבה, הרמוניה, או הפי-אנד, זו סוגה מזרחית מודגשת שמובאת בעיני המשוררים כאלטרנטיבה ו"גל חדש" שרוצה לעשות מהפכה.

הם לא נולדו כדי להימצא חן ולהצליח בדרך המקובלת, הם באו לזרוק את האמת בפנים, עד כמה שהיא יכולה להישמע בחלקה, לא נוחה, מקובלת, או קיצונית במסרים – לא ניתן לערער לגבי האומץ להיות פורצי דרך. רועי חסן, אחד ממשוררים שמרכיבים את הקבוצה, עורר ביקורות רבות לשירו "מדינת אשכנז" עם משפט הקיצוני: "לֹא הִתְאַבַּלְתִּי עַל קַנְיוּק וְשָׂרַפְתִּי אֶת הַסְּפָרִים שֶׁל נָתָן זַךְ / וְלֹא חוֹגֵג לָךְ עַצְמָאוּת עַד שֶׁתָּקוּם לִי מְדִינָה".

עדי קיסר אחת מהיוצרות המובילות של ערס פואטיקה, הסבירה בכתבה נרחבת בעיתון "הארץ": "הלכתי להרבה ערבי שירה בעיר ולא מצאתי את עצמי, הרגשתי שני דברים: שלא הייתי רוצה לקרוא בערב כזה. לא הרגשתי שייכת מבחינת האווירה. והדבר השני הוא שהייתי מצפה שבערב שירה יהיו לפחות שלושה אנשים שיפוצצו לי את המוח. וזה לא קרה. זה היה יותר כמו מועדון סגור של חברים". האם "ערס פואטיקה", תוביל למהפכה בשירה הישראלית?  

במדינת אשכנז - רועי חסן

בִּמְדִינַת אַשְׁכְּנַז
הַשָּׁקֵד פּוֹרֵחּ
במְדִינַת אַשְׁכְּנַז מְצַפִּים לְאוֹרֵחַ
לֹא לְשֻׁתָּף רוֹחֲצִים יָדַיִם בְּסַבּוֹן וְגַם אָז
נוֹגְעִים מֵרָחוֹק לֹא תּוֹקְעִים כַּף
בִּמְדִינַת אַשְׁכְּנַז אֲנִי אוֹכֵל
חָרִיף וּבַיִת חָם
בִּמְדִינַת אַשְׁכְּנַז אֲנִי מֻפְלְטָה
אֲנִי חַפְלָה אֲנִי כָּבוֹד
אֲנִי עַצְלָן אֲנִי כָּל מָה שֶׁלֹּא הָיָה פֹּה פַּעַם
כְּשֶׁהַכֹּל הָיָה לָבָן
אֲנִי הַהֶרֶס הַחֻרְבָּן הַשֵּׁד הַמְּזֻיָּן הָעֲבַרְיָן עִם הַכִּפָּה
בְּבֵית הַמִּשְׁפָּט אֲנִי קִבְרֵי צַדִּיקִים וּקְמֵעוֹת
אֲנִי עַרְס אֲנִי יָאלְלָה כַּפַּיִם ומוּזִיקָה זוֹלָה
תַּת־תַּרְבּוּת תת־רָמָה
אֲנִי שֹׁרֶשׁ עִקֵּשׁ וְקוֹץ בַּתַּחַת
אֲנִי שַׁקְרָן הָרֵי הַגִּזְעָנוּת הִיא נַחֲלַת הֶעָבָר וּמֵתָה מִזְּמַן
אֲנִי לָקְחוּ לִי שָׁתוּ לִי אֲנִי סְתָם בַּכְיָן
אֲנִי עֶצֶם בִּלְתִּי מְזֹהֶה תָּקוּעַ לְךָ כָּאן.
לֹא הִתְאַבַּלְתִּי עַל קַנְיוּק
וְשָׂרַפְתִּי אֶת הַסְּפָרִים שֶׁל נָתָן זַךְ
ולֹא חוֹגֵג לָךְ עַצְמָאוּת עַד שֶׁתָּקוּם לִי מְדִינָה
אִם תְּגָרְשִׁי אוֹתִי אֵלֵךְ.
ורַק אַל תִּקְרְאִי לִי בְּשֵׁמוֹת

הֵבַנְתְּ?